Life and death,
Blooming and decay,
at the same moment.

Maybe this reality is more beautiful than artificial perfection.
It does not presume to be invincible.
You cannot defeat it; as it does not try to defend anything
that can die.

Each form it lets you destroy has a firmer one behind it.
Thus, taking reality's side, you grow safer with each loss;
your joy more stable, your tears more pure, the music you hear sweeter.

Hands of gold,
anything he touched came from the gods
he had only to wish it clearly.
But so many veils made those clear moments rare.

Perhaps he lived for just one moment of clarity.
A flower that blooms and withers.
He is only a servant, and his existence is
only for performing one deed with perfection.

I try to change the habit of my mind, in moments of unpleasantness and pleasantness.
In moments of pleasantness I say `may those in suffering also experience such moments of physical and mental pleasantness' and `may I enjoy this moment without getting lost in intoxication as this pleasantness will pass (it is already passing as I write this)' and may I behave with body, speech and mind in a way that will guarantee much more pleasant moments.

Music

The miracle of music, taking you to a higher place, with no effort or wisdom on your part

פה כאבתי

פה חבויה דמעה שעוד לא זלגה

פה בית נשמתי מאחורי דלת סגורה

לכאן אחזור עם אור שישחרר את כולם

אחרי מסע תעתועים מסביב לעולם

ובתוך ראשי

פה הספרים שקראתי בנעוריי על אפלטון

ועל שפינוזה,

מעודדים אותי לפתור מצוקה בעזרת לוגיקה טהורה

הם חיים לצד פנטזיות על שער בלונדיני ועיניים כחולות

וחיוך שמרפא הכל

הם חיים לצד מבוכה של נער

שלא שנון מספיק

לא מגניב בכלל

עם יותר מדי פחד

ויותר מדי פצעי בגרות

הגיע הזמן לפלח את כל אלה באורו הנשגב של הטבע,

ולא רק ללטש את בועתי המטופחת

והמנופחת